היוש 2019 - Sydney NYE

את ערב השנה החדשה של 2019 אני לא אשכח עוד הרבה זמן.

מופע הזיקוקים של סידני הוא משהו שאי אפשר להישאר אדישים לגביו, ובשילוב העובדה שמתאספים כמיליון אנשים לצפות בו מנקודות שונות בנמל, החוויה יכולה להיות אינטנסיבית ביותר. עברו לי המון מחשבות בראש באותו ערב ביניהן- האם זה היה שווה את זה?

זאת שאלה שאין לה תשובה חד משמעית, אבל אני חושבת שעשינו כמה החלטות חכמות לקראת אותו הערב שאותן אחלוק כאן בשמחה.

ההחלטה לנסוע לראות את הזיקוקים בסידני הגיעה פחות או יותר עם ההחלטה לטוס לאוסטרליה. למה? לא יודעת. יש לי נטייה להיות מאוד מחושבת קדימה וזה פשוט אחד מהדברים שנכנסו למערכת באופן הזה. התחלתי לנדנד לאלדד שצריך לקנות כרטיסי טיסה לסידני עוד כשהיינו בארץ. גם הסתכלנו קצת על מקומות לינה והעיר כבר הייתה ב98% תפוסה.

יש מן מתח כזה כשמתכננים קדימה- מצד אחד הרצון לסגור דברים מראש כדי להבטיח את ההשתתפות, ומצד שני הFOMO אוי הFOMO…(Fear Of Missing Out) הפחד להתקבע, להחליט משהו אחד ולפספס משהו אחר.

מי שקרא את הפוסט הקודם שלי יודע שלפחות לגבי מקום לינה הסתדרנו באופן הכי טוב שאפשר. משפחת פליידרמן האהובה אירחה אותנו בביתם ובילינו יחד ארבעה ימים קסומים.

בגלל שאני מחושבת, יש שיגידו מגזימה ולא זורמת, כבר שבועיים לפני הנסיעה התחלתי להתעסק בשאלה- איפה נראה את הזיקוקים? התחלתי לברר ולחקור וגיליתי שיש בגדול שתי אפשרויות:

הראשונה-  להגיע מוקדם בבוקר לאחת מנקודות התצפית החינמיות, לתפוס מקום ולשבת שם עד הזיקוקים ב00:00.

או-  להשיג כרטיס לאחת מנקודות התצפית הסגורות.

האפשרות הראשונה לא באה בחשבון מכמה סיבות-

  • הביקור קיבל אופי משפחתי ורצינו לבלות את היום עם המשפחה בנעימים ובלי סטרס
  • רק נחתנו ב31.12 בשש וחצי בבוקר אחרי לילה, איך נאמר, לא עתיר בשינה
  • וגם כי זה פשוט נשמע לי סיוט, וככה זה בוודאות לא שווה את זה (לדעתי)

מסתבר שהעירייה של סידני לוקחת את הערב הזה מאוד ברצינות ומקימה אתר אינטרנט עם כל המידע הרלוונטי- איפה, כמה, למה ועם מי (סתם, זה עליכם). כאן תוכלו לראות את האתר של 2018. 

באתר ניתן לראות את כל נקודות התצפית בעיר ולקבל עליהם הסבר- האם הכניסה חופשית או עם כרטיס? מה פחות או יותר רואים? מהי מכסת האנשים במקום ועוד. אני לא בדיוק יודעת מתי נפתחת ההרשמה, אבל אני מניחה שהכרטיסים למקומות השווים נחטפים תוך דקות. אנשים שמכירים את הטריק משריינים כרטיסים רבים (זה בחינם) ומוכרים אותם בGumtree לאנשים פראיירים אך חכמים כמוני.

ולמה חוסר הצניעות הקל שמשתמע מהמשפט הקודם? כי באמת שאין לי דרך להסביר כמה ההחלטה הזאת הייתה חכמה. כנראה אחת ההחלטות הכי חכמות שלקחתי בשנת 2018 (וזאת אותה שנה בה התפטרתי וטסתי לאוסטרליה, כן?). אחרי חפירה באתר מצאתי מישהו שמוכר כל כרטיס ב50$, המחיר הזול ביותר שנתקלתי בו וזה פשוט היה שווה כל סנט.

היה גם כריסמס בדרך והתלבשתי יפה

בראש ובראשונה הכרטיס הזה קנה לנו שקט נפשי. העברנו בוקר נעים ומשפחתי ואפילו הספקנו להגניב שנ”צ הכרחי לפני שיצאנו לעיר בשעות אחר הצהריים. כשהגענו והבנו שהכל טוב – אנחנו בפנים (אי אפשר בלי אלמנט של חשש קל שאולי עבדו עלינו), לקחנו צמיד ויצאנו החוצה רגועים ושמחים לסכם את 2018 עם בירה אחרונה.

בירה אחרונה לשנה

המיקום שהיינו בו נקרא Campbell Cove והוא נמצא בדיוק בין בית האופרה לגשר עם ראות מצוינת לשני האתרים. בדיוק ממול יש מוקד זיקוקים נוסף ואפשר לראות גם מוקדים קצת יותר מרוחקים. חוץ מזה, הוא מוגבל ל7,000 אנשים שזה מעט מאוד ביחד למקומות אחרים (שמכילים 25,000 אנשים או יותר..)

כאן היינו. התמונה צולמה מהגשר, והיאכטה לא הייתה

עד כה נשמע מושלם על גבול המעצבן, נכון? אז תנו לי לשמח אתכם קצת עם המשך השתלשלות העניינים. בדרך חזרה מהפאב קיבלנו מנטע הודעה שיש תחזית לגשם ואולי כדאי שנקנה מטריה.

במזל מצאנו חנות שמוכרת מטריות, נפרדנו מ10$, התחדשנו במטריה והרגשנו ש(שוב)ניצחנו את המערכת. אם זה לא מספיק כשחזרנו למתחם הצלחנו להתיישב על בטונדה מלבנית מספיק רחבה בשביל שיהיה אפשר לעמוד עליה בשעה שיתחילו הזיקוקים. ובמשך 10 דקות שלמות היה לנו את הSpot הכי טוב בעיר.

השקט שלפני הסערה
לא רע בכלל

ואז…הו אז. זה התחיל בטפטוף נסבל. “לא נורא…זה שווה את זה…מזל שקנינו מטריה..” זה המשיך ב”קחי את התיק ותלכי לעמוד מתחת לגשר אני אשאר כאן לשמור לנו את המקום..” וזה הסתיים בשעתיים וחצי של מבול אימתני ומטורף והמוני אנשים מסתתרים, צפופים אבל בגדול יבשים (ולא- לא נשארנו לשמור את המקום).

בשלב הזה לא יכולתי שלא לחשוב על מי שיושב על חלקת דשא מהבוקר כדי לתפוס מקום מושלם, ועכשיו רטוב עד לשד עצמותיו. ועוד מחשבה שהגיחה היא, מה קורה פה? לא ככה דמיינתי את הערב הזה. ואז גם- כולם חווים את זה עכשיו, בואי נוציא מהסיטואציה הזאת את המיטב. והבנתי שגם עכשיו אנחנו בSpot הכי טוב בעיר, הוא פשוט השתנה מכורח הנסיבות.

הפוגה מהגשם

לקראת 21:00 השעה בה מתחיל מופע הזיקוקים הראשון באורח פלא השמיים התבהרו, הגשם לאט לאט נחלש עד שהפסיק בדיוק בזמן. ואז זה התחיל, 8 דקות של מופע זיקוקים מרהיב ויפייפה, ידוע בשם “מופע המשפחות” והוא חימום למופע המרכזי של חצות. בשלב הזה כלכך התרשמתי שלא הייתי בטוחה שזה יכול להיות אפילו יותר מרשים מזה. האמנם?

בשלוש השעות שנותרו לנו להעביר עד המופע המרכזי התיישבנו בפינה יבשה (הגשם עוד חזר לבקר לסירוגין) ועל פיקניק של קרקרים וגבינה סיכמנו את השנה שחלפה במילה אחת. בשביל אלדד היא הייתה ממקדת, בשבילי היא סימלה התפתחות. דיברנו קצת על הציפיות שלנו מהשנה הקרובה, New Year resolutions, ובעיקר היינו מאושרים מהמקום בו אנחנו נמצאים, מכמה אנחנו מודים לעצמנו על ההזדמנות לצאת מאזור הנוחות ולגלות מוקמות חדשים וכלכך נפלאים. ומכך שההרפתקה רק התחילה והשנה הקרובה נראית מבטיחה ומרגשת מתמיד. הלוואי שכל שנה נתחיל בתחושות כאלו.

היי, גם אלדד פה

העייפות מתגברת ואיתה מגיעות המחשבות, האם אנחנו חוזים במופע הזיקוקים באמת או דרך המסך?

ברגעים מרגשים כאלה אני משתדלת להניח את הטלפון בצד ולנסות להיות ברגע. ממש ברגע- להרגיש אותו ולחוות אותו דרך העיניים שלי ולא דרך תיווך. אבל אז מתעורר הקונפליקט הפנימי של הצורך הבלתי נשלט לתעד את החוויה. גם כדי שתישאר מזכרת וגם, כנראה בעיקר, כדי להעלות לרשתות ולהראות לעולם איפה הייתי ומה עשיתי. הצורך להשיג את התמונה המושלמת, רצוי עם בית האופרה הסימבולי ברקע כדי שיהיה ממש ברור איפה אני. היד מתגנבת לכיס כדי “לנסות עוד ניסיון אחד”, מתחרטת ומחזירה את הטלפון בדיוק שקורה משהו ממש יפה כך שהוא נשלף מיד חזרה.

זה רק אני והמסך שלי

להיות ברגע אבל לא ממש, ולצלם אותו אבל גם לא ממש- לא שם ולא שם. עדיין אין לי מסקנה אבל אני כן יודעת להגיד בוודאות דבר אחד: מושלם או לא, אם לא היה לי שום תיעוד הייתי מתבאסת נורא. וכנראה בגלל שלא הייתה לי שום דרך להנציח את זה במרחבי האינטרנט. כאילו להיות במקום זה כבר לא מספיק, הרובד של השיתוף הופך להיות חלק בלתי נפרד מהחוויה השלמה. (אמרה וכתבה בלוג..הממ)

ב22:00 פתחו את השערים והתחיל זרם של אנשים למתחם. בשלב זה גם הגשם חזר בצורה של טפטוף והסיטואציה הפכה קצת מעיקה- מחפשים מקום טוב לעמוד אבל עדיין יש עוד שעתיים לחכות, אי אפשר לשבת כי הרצפה רטובה, הרבה אנשים נכנסים ומתחיל להיות קצת צפוף.

ובדיוק ששאלתי את עצמי- האם זה היה שווה את זה? לקנות כרטיסי טיסה-להגיע בשש וחצי בבוקר-לקנות כרטיס למתחם-לעמוד שעתיים וחצי מתחת לגשר ועכשיו, שבע שעות מהרגע שהגענו למתחם לחכות בטפטוף שיתחילו הזיקוקים? וכל זה בשביל תמונה?

דיוק שחשבתי את כל זה התחיל המופע.

וזה היה אחד הדברים הכי עוצמתיים ומרגשים שראיתי בחיי. 

מרגש עד דמעות.

ומעצים את כל התחושות שדיברתי עליהן קודם- עד כמה שאני ברת מזל. להיות כאן ברגע הזה עם האדם האהוב עליי בעולם ולחזות בפלא כלכך מרהיב.

ואז מה עם התמונות באיכות גרועה- פאק איט, את הרגע אני אזכור עוד הרבה זמן, אולי לתמיד, וזה יותר חשוב מהכל.

סיכום החלטות נכונות:

#1 להקדים לקנות כרטיסי טיסה ולהתארגן על מקום לינה.  את הכרטיסים קנינו שלושה חודשים מראש והם עלו לשנינו 462$ (לא הוספנו מחיר למזוודה). נחתנו בסידני ב6 וחצי בבוקר של ערב השנה החדשה, ועזבנו בערב אחרי ארבעה ימים. לא היינו צריכים למצוא מקום לינה אבל יכול להיות שעל זה צריך להתארגן אפילו לפני. (מיליון וחצי תיירים!! העיר מפוצצת)

#2 לקנות/ להשיג כרטיס לעמדת תצפית סגורה. אנחנו קנינו בGumtree ב50$ כרטיסים לCampbell Cove תצפית במיקום מדהים בין בית האופרה לגשר, מכילה פחות אנשים ולכן גם כשמלא לא מאוד צפוף. ראינו משם ארבעה מוקדים שונים של הזיקוקים!! באמת שאני לא יודעת להדגיש כמה זה שווה את זה, אם מצליחים להשיג כרטיס חינם אז בכלל.

#3 לקנות אוכל ומים ולהביא למתחם. זה ערב ארוך מאווווווד והיה במקום רק דוכן אוכל אחד ומן הסתם יקר. קנינו בירה בפאב ואת כל שאר הנשנושים הבאנו מהסופר.

1 thought on “היוש 2019- Sydney New Years Eve”

  1. Pingback: Elementor #723 - Cozy Aussie

Comments are closed.