גרייט אושן רואד בארבעה ימים קסומים

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

הרבה זמן חיכינו להזדמנות לצאת לדרך המיוחדת הזו- הגרייט אושן רואוד, והנה היא הגיעה.

סופ”ש ארוך בחסות ה“Australia Day”– חג שמציין את יום גילוי היבשת ע”י ג’יימס קוק ותחילתה של ההתיישבות האירופית על חשבון הילידים האבוריג’ינים (מסתבר שלא רק אצלנו יש ימי חג שנויים במחלוקת…)

קפצנו על ההזדמנות, לקחנו יום חופש נוסף ויצאנו לטיול בן ארבעה ימים.

תקציר המסלול, טיפים בנקודות וסיכום עלויות כרגיל בסוף הפוסט.

ה Great Ocean Road היא דרך בת 224 ק”מ שנמתחת בין Torquay במזרח ועד לWarrnambol במערב. במהלך הדרך יש המון עיירות קטנות ואטרקציות ולכן על אף המרחקים הקצרים יחסית (בק”מ), אפשר לבלות בדרך הזו שבועיים שלמים בכיף. האמת שעשיתי את זה בעבר, בטיול הגדול המשפחתי ואבא שלי כתב על זה כתבה בלמטייל. תמיד כיף לי לקרוא את הכתבות שלנו מפעם, להתרגש ולהיזכר, לחפש במיוחד נקודה שמוזכרת ולבדוק האם גם היום היא נראית מוכרת.

מוכר לכם?

קטע ראשון- Torquay to Lorne

ביום שישי לקחנו יום חופש, במלבורן נמדדו 40 מעלות צלזיוס וקבוצת הוואטסאפ המשרדית לא מפסיקה לזמזם כי בתזמון מדהים המזגן התקלקל. אחרי עיכוב קטן שהוגדר כ”מישהו שומר עלינו” יצאנו לדרך, משתיקים את הטלפון ומגבירים את הרדיו (ואת המזגן…)

לאחר נסיעה של קצת יותר משעה הגענו לTorquay, הנקודה הראשונה ממנה מתחילה הדרך באופן רשמי. הרושם הראשוני מצוין כי הטמפרטורה ליד החוף צונחת ואנחנו כבר לא מרגישים בתוך תנור, הבחירה לנסוע מוכיחה את עצמה בפעם השנייה.

האמנם?

עצרנו בInformation, קיבלנו מפות ומידע ובעיקר אזהרה וחצי נזיפה שמדובר בסופ”ש עמוס ביותר, כל מקומות הלינה Fully Booked וככל הנראה לא יהיה לנו איפה לישון. חצי מאיתנו נלחץ ובטוח שעשינו טעות איומה, והחצי השני רגוע ויודע שיהיה בסדר (מזהים מי הוא מי?).

העיירה אמנם מפורסמת בחופי הגלישה שלה, אך ביום שהגענו הים דווקא היה שקט ונטול גלשנים. סיבוב קצר על הטיילת המקסימה, פאבים ובתי קפה מושכים את העיניים אבל אנחנו חכמים (וקמצנים) ומצוידים בסנדוויצ’ים!

ממשיכים בנסיעה עם החלטה- בהזדמנות הראשונה עוצרים באחד החופים לטבילה. וויתרנו על Bells Beach המפורסם בעקבות רוח חזקה ועצרנו בAnglesea, העיירה הבאה בדרך. בדיעבד, לא בחירה מוצלחת במיוחד. הרצועה די קטנה וצפופה ובמקום ים נעים קיבלנו ג’ונגל של אצות. מלבד זאת מזג האוויר משתנה בפתאומיות, ודווקא כשאנחנו כבר רטובים מתחילה רוח קרירה ועננות. איפה היית בבוקר, גברת?? (לא שאני מתלוננת, חלילה. אולי רק קצת).

עצרנו לתצפית בAireys Inlet– מגדלור יפיפה וקלאסי שמתצפת על סלע בודד בלב ים

אחר הצהריים מתקרב והלחץ מכך שאין לנו איפה לישון מתגבר. אחד מדפי המידע שקיבלנו מרכז רשימה של אתרי קמפינג חינמיים. באזור Lorne יש שלושה, ומסומן כי הם מכילים בין 6-16 חלקות אוהלים. אין לי מושג מי החליט שזה המספר ומה הוא ניסה לכסת”ח, אבל בקמפינג הראשון שבדקנו היו לפחות 30 אוהלים ואפילו לא היה צפוף, איזה כיף!

הקאצ’ – 300 מטרים של הליכה בין הרכב לקמפינג, טוב זה לא יכול להיות מושלם נכון?

נגלה #372

רגועים ושמחים ירדנו חזרה לסיבוב בעיירה, עכשיו כבר אפשר להבחין שהיא מאוד יפה ומזמינה. הרחוב הראשי המקביל לחוף מלא במסעדות שיקיות ובתי קפה מדליקים, אחד מהם יארח אותנו לקפה של שישי אחה”צ. מצאנו אפילו מקלחת קרירה ומאולתרת ליד החוף- עכשיו אנחנו באמת לא צריכים יותר כלום.

החוף של Lorne

בערב בקמפינג האווירה מדליקה. המרחק מהחנייה מספק אינטימיות ותחושת של טבע שאי אפשר להשיג באף פארק קרוואנים, ואנחנו מאושרים.

אוסטרלים צעירים שהגיעו כדי לציין את ערב החג עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב- שותים בירה ושומעים מוזיקה.

בחלקה הקטנה שלנו שניצלים מיטגנים, ירקות נחתכים ובקבוקי בירה נפתחים. 

קטע שני- מLorne לApollo Bay

יש לנו רק בעיה אחת עם לינה בשטח. יותר מידי נוח באוהל שלנו!

את תקופת ההתכלבות השארנו לפני שבע שנים בדרום אמריקה, עכשיו זה רק קמפינג בגבוהה, AKA- מזרנים עבים, סדינים ושמיכת פוך בפק”ל.

אחרי חצי שעה של נודניק מגרדים את עצמנו מהאוהל-מיטה, ארוחת בוקר קלילה + ארבע וחצי נגלות של ציוד לרכב ויצאנו לדרך.

למרות הכל הצלחנו להקדים ולהגיע לErskine Falls רגע לפני שממש מלא באנשים, מדובר באחת מנקודות העניין המפורסמות באזור.

הצבעים החזקים והאווירה הטרופית שכנעו אפילו אותי לרדת לבגד ים ולעמוד מתחת למפל. היה קריר!

לנקודה הבאה לא היינו מגיעים בלי האינסטגרם. בוויכוח האינסופי האם רשתות חברתיות הן דבר מדהים או מקור כל הרע בעולם מבליחה מידי פעם הברקה שמטה את הכף לטובת הדעה הראשונה.  

Lower Kalimna Falls– מדובר במקום פשוט יפיפה, אין דרך אחרת לתאר את זה.

מוחבא בין סלעים ושיחים מסתתר מפל קטנטן שנשפך לתוך בריכה מדהימה. אבל מה שהופך את המקום הזה לקסום באמת היא תחושת הבידוד. פגשנו זוג אחד כשהגענו וזוג אחד בדרך חזרה וחוץ מזה היינו לגמרי לבד (ואני מזכירה לכם שמדובר בסופ”ש חג).

לפחות היה מי שיצלם 😉

רחצנו במי המפל, ישבנו למדיטציה, נשמנו את הטבע. הזיכרון של הישיבה בבגד ים מול הבריכה, כשהאוויר קריר וקצת דוקר והעיניים עצומות, רק הוא ממלא אותי באנרגיות כאילו אני שם עכשיו.

הצהריים מתקרבים ואנחנו אומרים שלום לעיירה המקסימה. בשלב זה עשינו את הטעות הראשונה והיא לדחות את ארוחת הצהריים להמשך הנסיעה. בדרך ראינו אינספור חופים מבודדים ומגרים, אך לא עצרנו כי חיפשנו פינה מוצלת ונוחה לאכול, והיא התעכבה מלהגיע.  

בלי לחפור יותר מידי, אני כותבת את זה כי התחושה בחצי השני של היום הייתה שאנחנו מתעסקים יותר מידי במה אנחנו צריכים ופחות מידי במה אנחנו רוצים. היינו מוטרדים תחילה כי חיפשנו מקום לאכול ואחר כך כי לא ידענו איפה נישן.

ניסינו להיות רגועים ולשחק אותה קול, להיות בטוחים שנסתדר. אני מודה שלי זה קצת יותר קשה, במיוחד לאור הלחץ ששודר מהסביבה מכך שלא סגרנו מקומות לינה.

קואלות- מהרגע שהגענו לאוסטרליה אני מחפשת קואלות בין ענפי האקליפטוס, משימה שעד עכשיו כשלתי בה כישלון חרוץ. אבל לא עוד! בעיירה Kennet River יש שביל עפר בין המוני אקליפטוסים שידוע כדרך הקואלות. מסתבר שהן מסתוות די טוב, ולכן לא כלכך פשוט למצוא אותן. ההמלצה היא להגיע בשעות הבוקר המוקדמות או בשעת השקיעה כדי לחזות בהן בפעילות, במשך שעות היום הן בעיקר ישנות. אין לי מה להגיד, החיה הזאת פשוט חמודה!

Mariners lookout תצפית מעל Apollo Bay

הגענו לApollo bay בשעות אחר הצהריים, עדיין מתלבטים אם כדאי לנו להמשיך עוד כמה קילומטרים עד הקמפינג החינמי הבא. החלטנו שלא מזיק לבדוק האם במקרה יש מקום בפארק הקרוואנים בעיירה לפני שנקבל החלטה, כך הסתבר לנו ש10 דקות קודם לכן היה ביטול והתפנתה חלקה אחת ויחידה. ולא סתם, חלקה מקסימה על דשא נעים מול נהר. יחד עם מקלחות חמות ומפנקות, ולמרות שלא זול אנחנו מרגישים שבחרנו נכון.

הנוף מהאוהל

כדי לפצות את עצמנו על כל החופים שלא עצרנו בהם בדרך אנחנו הולכים לחוף המקומי, למרות שהשמש תכף שוקעת ומתחיל להיות מאוחר. במהלך הסיבוב אנחנו רואים שהעיירה מתארגנת לקראת החגיגות בערב ושוב אנחנו נזכרים שהדברים לא קורים סתם וכנראה שיש סיבה שהגענו לכאן דווקא היום.

הערב היה מקסים- יריד לונה פארק מקומי, הופעות של מוזיקה חיה, בירה ומופע זיקוקים שלא מבייש את חגיגות העצמאות על הדשא במכבים. הפעם, בניגוד לערב השנה החדשה, לא היינו צריכים לריב עם אף אחד על התצפית.

קטע שלישי- מApollo Bay לJohanna Beach

את הבוקר השלישי החלטנו להתחיל באטרקציה, החוף בעיירה כלכך יפה ומפתה ואנחנו בוחרים להשכיר גלשן סאפ אחד לשנינו ולבלות שעתיים בים. יש לנו זיכרון טוב מחוויה דומה לפני שנתיים בתל אביב אז ההתרגשות הייתה רבה. לא ידענו שאנחנו הולכים לקראת חוויה מטלטלת, ביותר ממובן אחד.

החצי שעה הראשונה במים הייתה מושלמת- שמש חזקה שמדגישה את הצבע של הים – טורקיז נעים ברדודים וכחול חזק ככל שמעמיקים. המים קרירים אבל מרעננים, אנחנו מנסים להתייצב ונופלים, מחייכים וצוחקים. “עגנו” במרחק מה מהחוף אכלנו אפרסקים והיינו מאושרים.

אבל אז משהו במומנטום השתנה- השמש התכסתה מאחורי העננים במקומה הגיעה רוח די חזקה לכיוון לב הים. לקח לנו קצת זמן להבין שאנחנו נסחפים ולא מצליחים לחתור לחוף. התנאים היו לגמרי לרעתנו- שני אנשים על סאפ אחד, בלי חליפות שיגנו מפני הטמפרטורה של המים שבשלב זה הפכו יותר מידי קרים, מנסים לחתור בכל הכוח נגד הרוח. קר, אלדד מתחיל להתעייף מהחתירה ואני נבהלת מאוד.

בדיוק כשהפאניקה מתחילה להשתלט מגיעה לכיווננו סירה, ממנה מציצים ראשים בלונדינים ומחייכים. לקח לי רגע להבין שהם לא עברו שם במקרה. מסתבר שגברת יקרה שטיילה על המזח שמה לב לניסיונות הכושלים שלנו לחזור לחוף והעירה את תשומת ליבם של משפחה מקסימה שבדיוק התכוננה לצאת עם הסירה. המגבת היבשה החיוך והחיבוק הם בדיוק מה שהיינו צריכים באותו רגע. כנראה שבאמת מישהו שומר עלינו, ותודה ענקית לקיין וליל המקסימים על ההצלה.

החוויה הזאת דרשה מאיתנו כמה שעות לעכל ולהתאושש- כל אחד לעצמו ויחד כזוג.

בסוף זה קרה והחלטנו לעלות חזרה על בגד ים ולעצור לטבילה וחישוב מסלול מחדש בחוף Blanket Bay המהמם.

הקטע הזה בדרך כמעט לא עובר ליד הים, והתחושה היא שעברנו רגע לדרך מקבילה “Great Forest Road”. ואל תבינו אותי לא נכון, הנוף מהמם- טרופי וירוק, אבל אנחנו צמאים לכחול בעיניים ומחליטים לסטות מעט מהדרך ולחפש מקום לינה ליד Johanna Beach.

Great Forest Road

הגענו למקום מהמם, קמפינג בחלקת דשא צמודה לחוף. חלק מן החלקות מסומנות ונאמר לנו שצריך להזמין אותן מראש באינטרנט תמורת תשלום סמלי. לעומתן, יש שטח דשא לא מסומן עליו ממוקמים כבר מספר אוהלים מהימים הקודמים. נהדר! מבסוטים מכך שמצאנו עוד קמפינג חינמי ויחסית מבודד בסופ”ש כלכך עמוס בשנה. יכול להיות שאם היינו פוגשים ריינג’רים הם היו מבקשים תשלום על השהייה, אבל את זה לעולם לא נדע…

הנוף שלנו להיום

השעה עוד מוקדמת ואנחנו כבר ממוקמים, מחליטים לתפור עוד אטרקציה לפני שסוגרים את היום.

בתחילת הפוסט הזכרתי שבעצם זאת הפעם השנייה שלי בדרך המופלאה הזו. את הפעם הקודמת עשינו בשנת 2004, לקראת סוף הטיול המשפחתי הגדול. לקראת הנסיעה פגשנו את משפחת מעוז והאוטובוס האגדי שלהם, ומה אני אגיד לכם, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. העברנו יחד שבועיים קסומים ומאז הם הפכו לחברי נפש, גם עם השגרה והמרחק קצת מקשים.

אחד האירועים שהכי זכורים לי (ולכולנו) מהטיול המשותף היה האופן בו ציינו ביחד את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בחלקת דשא יפיפייה באוסטרליה הרחוקה עמדנו יחד שתי משפחות לדקת דומייה. שמענו סיפורים משני הצדדים והבטחנו לזכור ולא לשכוח.

אנחנו והמעוזים, 2004

זו הסיבה שכל-כך התרגשתי לחזור לMelba Gully, לאותה החלקה, ולשחזר- הפעם לבד את אותה התמונה. אחר כך גיליתי שהגענו למקום יום לפני יום השואה הבין לאומי. מאמינים בצירופי מקרים?

גרסת 2019

גם בלי הנוסטלגיה העצירה במקום הייתה מאוד נחמדה. מסלול הליכה מעגלי וקליל של כ35 דק, בתוך יער טרופי שנותן תחושה קסומה, כאילו כל רגע תצוץ כאן איזו פיה (או שזאת בכל זאת הנוסטלגיה..?)

אחרי זה כבר היינו לגמרי בשלים לחזור למאהל, התפנקנו על מרק אטריות חם, פופקורן בסיר ובקבוק יין אדום מתחת לשמיכה של כוכבים.

קטע רביעי- מJohanna לPort Campbell והביתה…

התעוררנו לבוקר האחרון של הנסיעה. אנחנו מתארגנים ליציאה מוקדמת יחסית, לפנינו במרחק שעה נסיעה נמצא הקטע המפורסם ביותר בדרך, זה שתראו בכל פרסומת וכל תמונה: The Twelve Apostles.

אזזז כאןןןן נמצאים כל האנשים שדיברו עליהם. וואו! המונים מסתובבים בין התצפיות השונות ומצלמים כולם בדיוק את אותה התמונה. אין מה לעשות, האינסטגרם מחייב.

מהרגע שמתקרבים יש אינספור תחנות ונקודות תצפית, כולן מרשימות ופוטוגניות להחריד, במיוחד במזג האוויר השמשי של שיא הקיץ. ובכל זאת בא לי לציין שתי תחנות שאהבנו במיוחד.

  • Gibson Steps– בתחילת הקטע ישנן מדרגות שמובילות לחוף. חול קריר, בריזה נעימה ותצפית מקסימה מגובה פני הים.
  • Loch Ard George– עוד ירידה לחוף, הפעם כחלק מ”המתחם המרכזי”. כמעט התעייפנו וויתרנו, אבל זה לגמרי שווה את זה. חוף יפיפה בין שני סלעים, אם לא היו פה כלכך הרבה אנשים אפשר היה לדמיין שאנחנו על אי בודד בתאילנד. אם היינו קצת יותר מאורגנים לגמרי אפשר לפרגן פה עצירת שיזוף קצרה (ואולי אפילו טבילה מאוד זהירה).

המשכנו לPort Campbell, התחנה האחרונה. קיווינו לחוף מפנק לקראת סיום אבל אי אפשר הכל ודווקא שם החוף פחות מרשים ובאופן כללי העיירה די משמימה. ארוחת צהריים במסעדה ומתחילים את הדרך חזרה.

מצחיק לחשוב על ההבדלים בין ארבעת הימים שהובילו אותנו לכאן- סוערים ומלאים בחוויות, אל מול 3 השעות ו45 דקות בהן בילינו על הHighway בנסיעה חזרה. ואולי זה חלק מהקסם, העובדה שכמה כבישים מהירים מעניקים פן נוסף של חד-פעמיות למסע. בכל נקודה עוברים רק פעם אחת, ואם משקיעים במקום אחד מוותרים על אחר. בזמנו התבאסנו שיש לנו הגבלת זמן, אחרת היינו מבלים יום שלם בכל עיירה. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, ארבעת הימים שבילינו בדרך היפיפייה היו מדויקים להפליא.

למי שאין כוח לחפירה, להלן תקציר המסלול בנקודות:

קטע ראשון- Torquay to Lorne

Torquay כשעה נסיעה ממלבורן. עיירה על טהרת הגלישה שמארחת תחרויות בינלאומיות. מוזיאון הגלישה עולה 12$ למבוגר, 8$ לילד- אנחנו וויתרנו אבל יכול להיות נחמד כאטרקציה ממוזגת.

Bells Beachחוף גלישה מהמם מחוץ לTorquay

Ayres Inletמגדלור קלאסי ותצפית יפה

Lorne עיירה מקסימה! ברחוב הראשי המקביל לחוף פזורים בתי קפה ומסעדות שיקיות, לגמרי מקום להשתקע בו יום יומיים אם יש זמן.

לינה- יש המון אפשרויות(במיוחד בזמנים קצת פחות עמוסים…): הוסטלים, פארקי קראוונים ולפחות שלושה אתרי קמפינג חינמיים במרחק של כמה דקות נסיעה לכיוון היער. אנחנו ישנו בAllenvale Mill Bush Campground החינמי. מסומנות שם 16 חלקות אבל לדעתי אפשר להכניס לפחות כפול אוהלים בכיף. הקאצ’ – כ300 מטרים של הליכה בין הקמפינג לחניה…

קטע שני- Lorne to Apollo Bay

מפלים- באזור המיוער שמעל Lorne יש כמה פנינות מדהימות. המפורסמת שבהן היא מפלי Erskine Falls – הליכה קצרצרה ומגיעים למפל יפייפה שאפשר בזהירות להתקרב ולעמוד מתחתיו, חוויה מרעננת ונוף טרופי ופוטוגני. פנינה קצת יותר נסתרת שגילינו בזכות תיוג אינסטגרמי היא Lower Kalimna Falls– מפל יותר קטן שנשפך לתוך בריכה מהממת, גם שם אפשר להתרחץ בכיף. המקום יותר מבודד והתחושה קסומה, לגמרי מומלץ להגיע (אבל לא כולם בבת אחת 😉 ) יש עוד המון מפלים ומסלולים

חופים-  בעיניי הקטע הזה בנסיעה הוא by far הכי יפה. בכל מטר יש ירידה לחוף יפייפה ופרטי (מלבד הרכבים שצופים מהכביש). אנחנו לא היינו ערוכים לכך וקצת פספסנו את המקטע הזה, אבל בדיעבד הייתי משקיעה פה קצת יותר זמן.

קואלות- באזור המפלים ראינו את הקואלה הראשונה שלנו! היער מלא בהן ושווה להרים את הראש ולחפש. אבל אם אתם רוצים לוודא שתראו כמה שווה להגיע לKennet River ולהיכנס בדרך אפר שנקראת Grey River Rd, יש שם המון. כדי לחזות בהן בפעילות מומלץ להגיע מוקדם בבוקר או לקראת שקיעה. אנחנו הגענו בצהריים ולמעט אחת כולן ישנו (שזה עדיין מחזה חמוד במיוחד).

Mariners Lookout תצפית יפה על המפרץ של Apollo Bay.

Apollo Bayעוד עיירה מהממת ומדליקה שכל כולה סובבת סביב הים. החוף המרכזי רחב ונקי, החול לבן והמים בצבע טורקיז. אפשר לשכור גלשן או סאפ (מי שדילג על הכתבה מוזמן להציץ למעלה בחווית הסאפ המטלטלת שלנו..) בילינו פה את ערב החג והאווירה הייתה מעולה, כמה פאבים עם מוזיקה חיה נוסח מלבורן עושים את העבודה.

לינה- גם כאן יש מספר אפשרויות לינה אבל לא חינמיות. במקרה שלנו התמזל מזלנו וביטול של הרגע האחרון פינה לנו מקום בApollo Bay Recreation Reserve, פארק קראוונים על גדת נהר Barham מרחק של כ10 דקות הליכה ממרכז העיירה. מלבד לחלקת הדשא שקיבלנו במקום שירותים ומקלחות חמות  (עם זרם מעולה!) ומטבחון עם מקררים, השתמשנו בעיקר כדי להקפיא מחדש את הקרח לצידניות.

קטע שלישי- Apollo Bay to Johanna Beach

המקטע הזה בדרך עובר כמעט כולו ביערות של Great Otway National Park. כדי לראות חזרה את הים צריך לסטות מהדרך לכיוון הים.

Cape Otway Lightstation מגדלור שמשמש כמוזיאון, כניסה עולה 20$ וישנם סיורים בעלות נוספת. אנחנו וויתרנו מפאת חוסר מצב-רוח אז אני לא יודעת להמליץ.

Blanket Bayחוף מהמם שסטינו מהדרך בשבילו. יש עוד הרבה ואני מניחה שכולם יפים.

Melba Gullyמסלול מעגלי קליל ונחמד של כ-35 דק’ בתוך יער עם וויב טרופי.

Johanna beach קמפינג צמוד לחוף, ספק חינמי ספק בתשלום סימלי והזמנה מראש באינטרנט. תצפית יפה על השקיעה ומקום נהדר ללינה לספונטניים כמונו.

קטע רביעי- Johanna Beach to Port Campbell to Melbourne

במרחק של כשעה נסיעה מJohanna Beach יוצאים סוף סוף מהיער לכיוון החוף ומגיעים לשיא של הדרך.

The Twelve Apostles- מבני אבן יפיפיים באמצע הים. יש מיליון נקודות תצפית יפייפות, אני ממליצה במיוחד על Gibson Steps וLoch Ard George.  

 Port Campbell– אולי כבר היינו שבעים מחופים אבל העיירה די סבירה, הכי פחות הרשימה אותנו מבין השלוש. עצרנו כאן לארוחת צהריים וטבילה אחרונה בחוף לפני שעלינו על A1 מרחק של 3:45 דקות נסיעה חזרה.           

 סיכום עלויות:

  • רכב ודלק- השכרת רכב: 155$, דלק: 70$, סה”כ 225$
  • לינה- הקמפינג באפולו ביי: 45$
  • קניות- 88$ לפני הנסיעה, 5$ לקרח לתחזק את הצידנית ועוד 9$ למים מינראליים כשכבר היינו קצרים ולא היו ברזים. סה”כ 102$
  • פינוקים- קפה של שישי אחה”צ: 8$, בירות בערב החג: 27$, ארוחת צהריים ביום האחרון: 55$ ואיך אפשר בלי עצירת ארטיקים בחזור: 8$. סה”כ 98$.

סה”כ כללי- 470$, לארבעה ימים בדרך הכי מתויירת ביבשת בסופ”ש הכי עמוס בשנה, נשמע לי טוב.

הכנות-

הזכרתי בעבר שאנחנו לא מעולים בלתכנן, אז מזל שיש על מי לסמוך! במהלך הנסיעה נעזרנו הרבה בטיפים של רותם וגפן חברינו הפרחים (אולי אתם זוכרים אותם מהטיול לווילסון פרום), שהיו שם לפנינו וכתבנו לנו הודעה באורך הגלות עם ההמלצות שלהם. חוץ מזה, אין ישראלי במלבורן שלא מכיר את שיקו בן סעדון, בחור יקר שיודע הכללל על אוסטרליה, תמיד מוכן לעזור ולהמליץ והכל בחיוך ואנרגיות טובות (גם אם ווירטואליות). אז שיקו, תודה רבה על ההמלצות!

**מי שלא חובב סיכונים, מומלץ להזמין מקומות לינה מראש, במיוחד בסופי השבוע העמוסים.