מטיילים בגראמפיאנס
את שבעת החודשים האחרונים בילינו בסגר און-אנד-אוף (בעיקר אוף), וטיולים בטבע נידמו כמו חלום רחוק. כיוון שנסיעה לגראמפיאנס נמצאת בצ’ק ליסט שלנו כבר זמן רב זה היה רק טבעי שנקיים אותה לשבירת צום הטיולים והחיים של שנת 2020. שלושה ימים קסומים, עמוסים ומגוונים שהיו סיפתח מושלם למה שאנחנו מקווים שיהיה קיץ של פיצוי הולם.
כשעוברים לגור במקום חדש הדבר הראשון שעושים זה לחפש המלצות – באיזו שכונה לגור? מהו הסופר הכי זול? באיזה בנק לפתוח חשבון? וגם שאלות קצת פחות תהומיות כמו כמה עולה פה סושי (זול) ומה יש לעשות באזור.
אולי ההמלצה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים הייתה – אתם חייבים לנסוע לגראמפיאנס, זה המקום הכי יפה בויקטוריה.
אנחנו ישראלים טובים, אוהבים להקשיב להמלצות. לכן לא ברור איך עברו שנתיים שלמות עד שהצלחנו סוף סוף להגיע ולבדוק את ההמלצה בעצמנו. האמת היא שניסינו, כבר כמה פעמים תיכננו את הנסיעה לכאן וכל פעם זה בוטל מנסיבות שחברות ביטוח עלולות להגדיר ככוח עליון- מבול שוטף, קור כלבים או איזה וירוס מסתורי שמשבית את העולם ומשבש כל תכנית.
ולכן, ממשלת ויקטוריה עוד לא הספיקה לסיים את ההודעה על שחרור ההגבלות ואני כבר הייתי עמוק באתר של השמורה ובבוקינג, מחפשת אטרקציות ומקומות לינה.
כיוון שהשמורה ממוקמת כ3 וחצי שעות נסיעה ידענו שנרצה להעביר פה לפחות שני לילות ותיכננו נסיעה משישי בצהריים (אחרי שבכל זאת נספיק כמה שעות של עבודה) ועד ראשון.
יום שישי
פותחים את הבוקר בעבודה מהבית. אחד מיתרונות הקורונה שפתחו לכולנו את הפתח לשלב באופן קצת יותר הרמוני את העבודה מהבית, שזה דבר נעים וחיובי כשזה נעשה מבחירה כמובן, ולא מכפיה.
ההתרגשות מבעבעת, התיקים כבר ארוזים ועומדים בכניסה לבית כמו חיילים, מזג האוויר נעים ושמשי. אחרי תקופה כלכך ארוכה של קורנה, שנה שבה היינו כמעט כל הזמן בבית ו4 חודשים של סגר היינו זקוקים לנסיעה הזו כמו אוויר לנשימה. נשימה עמוקה בטבע, ולא מבעד למסיכה.
מרימים קלאצ’, כיוון כללי צפון מערב. בתחילת הנסיעה מתחילים במשימת התצפית הראשונה, מי יגלה ראשון את הM הצהוב בצד הדרך? כי אין כמו גילטי פלז’ר ליריית הפתיחה של טיול מוצלח, ומה יותר גילטי מביגמאק עם צ’יפס גדול וקולה בצד?
אחרי שגמענו שני פודקאסטים ואת כל האלבום של “שירי מרפסת” הגענו ליעד, העיירה Halls Gap שממוקמת בעמק יפייפה בין רכסים ירוקים וצוקים במרכז השמורה. ברחוב המרכזי בעיירה יש סופרמרקט קטן, כמה חנויות שלא לגמרי ברור מה מטרתן וחנות גלידה צבעונית שבולטת על רקע ההר. אנחנו עוברים שם ואני לא יכולה שלא להזכר באל-צ’לטן, העיירה הקטנה בצ’ילה ממנה יוצאים לטרק על הר הפיצרוי, גם שם העיירה הקטנה ממוקמת בין רכס הרים ובתוך נוף עוצר נשימה, וגם שם אכלנו גלידה.
אנחנו בשעת אחר הצהריים, יום חם של קיץ ולכן יש עוד כמה שעות טובות עד השקיעה. “מאחורי” העיירה מסתתר טיול קצר וקסום. התיאור של היציאה למסלול הזה כלכך קיבוצי – חוצים את הכביש מול הגלידה, עוברים את הבריכה המקומית מצד שמאל, מדלגים מעל מחסום החניה, בהמשך אחרי חבורת הקנגרואים ששוכבים בצל יש שביל – עליו אתם צריכים לעלות. קיבוץ נוסח אוסטרליה.
הליכה נעימה ולא ארוכה מובילה אותנו לנקודה קסומה ויפייפה בשם Venus Baths– נחל זורם בין סלעים אדומים וילדים מאושרים גולשים על מפלונים קטנים – בין הסלעים נוצרות בריכות קטנות והמים נעימים ומרעננים. אלדד בטבעיות חיננית שובר את הקרח ומצחיק את הילדים המתגלשים, ואני שוב נזכרת, הפעם בעיירה פאי שבתאילנד עם החברות לפני הצבא, שם גם אנחנו גלשנו על מפלים ועמדנו משתאות מול נופים יפים.
רגע לפני שסוגרים את הבסטה על היום אנחנו עוברים ב Reed Lookout והBalconies תצפית על העמק, להשקיף על האזור בו נתמקם בקרוב ללילה. הראות אמנם לא הייתה מעולה ובכל זאת רואים שהנוף עוצר נשימה.
את הערב אנחנו מבלים בחלקת קמפינג שהזמנו מראש, נהיינו אוסטרלים, אבל גם הקורונה די מבטלת את האפשרות לספונטניות. הקמפינג מרווח ונעים, בחלקה שלנו יש אזור למדורה ושולחן פיקניק. כשהגענו להקים את האוהל בדיוק קיפץ שם קנגורו מנשנש את ארוחת הערב שלו. גם אנחנו רעבים ושולפים את מטבח השטח הקטן שלנו שהיה סגור זמן רב מידי, ועכשיו שמח למלא שוב את תפקידו בעולם. בקבוקי בירה נפתחים, תפוחי אדמה נמעכים, שניצלים מיטגנים ואנחנו מחייכים. אפילו השקיעה לא אכזבה וצבעה את השמיים בצבעי ורוד משמחים. אין כמו להיות שוב בטבע בין דשא לכוכבים.
יום שבת
אחד הרגעים הכי כיפיים בטיול זה הקפה של הבוקר. כפית גדושה של נס קפה, סוכר וחלב קר ששמנו בצנצנת בצידנית מתערבבים להם בכוס שטח שמתחממת מידי בקצה. הקרירות של הבוקר נעימה יותר כשיושבים רגע עם הקפה על הכסאות המתקפלים שלנו, מחליפים חוויות מהלילה ומתחילים לתכנן את היום.
בבוקר הזה השמיים היו מעוננים למדי. היו כמה אטרקציות שרצינו להספיק באותו יום והתבלטנו ממה כדאי להתחיל. החלטנו שאולי את מה שמוגדר הHighlight של הפארק נשמור לשלב יותר מאוחר ביום, וניתן לשמיים הזדמנות להתבהר.
אחרי קיפול זריז ומפגש עם כמה קנגרואים (למה החיה הזאת כלכך חמודה?) נסענו לתחנה הראשונה להיום – Mackenzie Falls מפלים יפיפיים עליהם אפשר לצפות מלמעלה, וגם להגיע עד אליהם מלמטה אבל אסור להכנס. הגענו בזמן מעולה כי בדיוק כשבאנו ללכת ירדה משלחת של שלוש-ארבע משפחות עם ילדים קטנים. נעמדנו בצד השביל הצר נותנים להם לסיים את הירידה, קוד התנהגות של מטיילים שהיה קים גם לפני שהכרנו טוב מידי את צמד המילים Social distancing, וצחקנו עם אחד האבות על כך שיהיה להם כיף בעליה חזרה. אחרי חודשי הסגר הארוכים כל מי שנמצא כאן מאושר מפיסת החופש שניתנה לו בחזרה, ונעים ליצור שוב אינטרקציות קצרות עם אנשים רנדומליים אחרי פרק זמן כלכך ארוך שזה לא קרה.
משם המשכנו לחלק הצפוני בשמורה. הנסיעה קצת הפתיעה אותנו באורכה והגענו ליעד קצת מאוחר ממה שחשבנו אבל אנחנו מחליטים להמר ובכל זאת לעשות את המסלול של Hollow Mt, מסלול אתגרי שכולל טיפוס על סלעים ועליות תלולות. זה היה מסלול כיפי, לא מאוד קשה אבל גם לא קל. אחרי טיפוס של כ45 דק הגענו לפסגה, הנוף היה מרהיב והרוח חזקה. השמיים עדיין מעוננים אבל בסהכ זה טוב, כי אני לא בטוחה שהיינו כלכך נהנים מהמסלול תחת שמש קופחת. כשסיימנו לרדת השמיים מתחילים להתבהר והשמש קצת יוצאת ואנחנו שמחים מההימור המוצלח של היום.
על יד העלייה להר יש חלק שמור בו אפשר לראות ציורי קיר אבוריג’יניים שצוירו ככל הנראה לפני עשרות אלפי שנים. המילה ציורים קצת מטעה, כי יש שם בעיקר טביעות יד ועוד כמה סימונים, אבל זה תמיד מעניין לחשוב על מי שחי כאן לפני כלכך הרבה שנים.
כבר שעת צהריים ואנחנו רעבים. נוסעים חזרה לHalls Gap ומופתעים לראות אותה מפוצצת באנשים ושונה מאוד מהעיירה השלווה שפגשנו אתמול. פותחים שולחן לארוחת פועלים, ממרחים נקניקים ושאריות של שניצלים מאתמול.
השעה כבר 15:00 והעייפות נותנת אותותיה, אבל עוד נשארה לנו תצפית אחת מאוד חשובה שאי אפשר לסיים את היום בלעדיה, היא בעצם הסמל של הגראמפיאנס, ה- Pinnacle. לשמחתנו יש שתי דרכים לבחור מהן – אחת תלולה ומאתגרת והשנייה יותר מתונה ובדרגת קושי קצת יותר נמוכה, שתיהן בדיוק באותו אורך של 2.1 קילומטרים לכיוון.
המסלול באמת לא מאוד קשה וכשמגיעים מבינים איך התצפית הזאת קיבלה מעמד כלכך מיוחד, היא באמת עוצרת נשימה. העמק פרוס ממול בצבעי ירוק וכחול, ומצוקים סלעיים פורצים לתוך הנוף בעוצמה. התצפית ממוקמת על מצוק שכזה, מוקף בגדר ועם רצפה מעץ שמאפשרת לצופה לצאת עוד קצת מגבולות ההר.
מצד אחד טבע, ומצד שני תרבות האינסטגרם במיטבה. מימין לתצפית יש מצוק נוסף שאפשר לשבת עליו ולהצטלם, כך שבתמונה רואים רק את מי שיושב בקצה ואת הנוף מאחוריו. תמונה יפה מאוד, אין ספק. תקראו לזה פחד גבהים, אינסטינקטים הישרדותיים או סאחיות במיטבה, אבל באמת לא נראה לי ששווה להסתכן ככה בשביל לייק או תגובה.
אנחנו מסיימים את המסלול הזה עייפים אך מאוד מרוצים, הספקנו את כל מה שרצינו והימרנו נכון את שינויי מזג האוויר. אבל היום עוד לא נגמר ובערב מחכה לאלדד עוד הפתעה.
נסיעה של כ40 דק לוקחת אותנו לקצה הדרומי של הפארק לעיירה בשם Dunkeld שם סגרנו לינה בסוג של בקתה חמודה. הזרם במקלחת היה מפנק במיוחד וזה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי הזיעה של היומיים האחרונים.
בעיירה הקטנה הזו אין המון דברים, אבל כן יש מלון בוטיק מיוחד שבתוכו שתי מסעדות שף מעניינות. שמתי עין על המקום הזה כבר לפני מזמן לקראת היומולדת הקודמת של אלדד אבל לא יכולנו להגיע בזמנו בגלל שלא הפסיק לרדת גשם. שנה שלמה עברה ויצא שהגבלות הקורונה השתחררו בנובמבר סביב היומולדת של אלדד, כך שבכל זאת יכולתי לממש את ההפתעה רק באיחור של שנה. האוכל באמת היה מיוחד במינו, מנות שף מיוחדות שמתבססות על ירקות שגדלים בגינה האורגנית של המלון, מלווה ביין טוב ואווירה נעימה. בדיוק מסוג המקומות שפודיז כמונו יודעים להעריך, מה גם שאחרי כל מה שעברנו השנה מגיע לנו להתפנק במסעדה שווה.
יום ראשון
אנחנו קמים בבוקר האחרון של הטיול לצלילי הגשם, ומבינים שאין מה למהר ואפשר להתפנק עוד קצת במיטה. את הנס קפה בשטח מחליפה מכונת הנספרסו שבחדר, ואיכשהו שתי כוסות הקפה האלה טעימות באותה המידה. בגלל מזג האויר לא בטוח שנוכל לעשות את המסלול שתיכננו לתצפית שמשקיפה על האזור. אני כבר מספידה את האפשרות לטיול, לובשת ג’ינס ומתנחמת בהספק המטורף של יום האתמול. אלדד מסכים בזהירות אבל מסרב לאבד את התקווה שבכל זאת נוכל לכבוש עוד איזו פסגה.
את ארוחת הבוקר אכלנו בבית קפה מקסים, יושבים על יד חלון ענק שצופה על Mt Abrupt המרשים שבדרום השמורה. דאנקלד מתגלה כפנינה אמיתית לאוהבי אוכל כמונו, חומרי גלם משובחים עיצוב נקי ורמה גבוהה.
לקראת סוף הארוחה קרה קסם ובניגוד לכל התחזיות השמיים התבהרו והשמש יצאה מבעד לעננים. אלדד מסתכל עליי בעיני עגל מתחננות, נו טוב… אני מכירה אותו ויודעת שאין לי באמת ברירה, מה גם שבבת אחת היום הפך להיות כלכך יפה שגם אני חייבת להסכים שיהיה יותר מטורף לא לנצל את ההזדמנות.
לשמחתי המסלול של הPicaninny היה די קליל והנוף היה לגמרי שווה את העלייה. הגשם ניקה את השמיים והראות הייתה מעולה. וכשאנחנו צופים על העמק שנפרס בפנינו אנחנו מרגישים שזכינו, כי במשך תקופה כלכך ארוכה טיול כזה היה בגדר חלום רחוק. שהדרך הכי ארוכה שעברנו הייתה מהמיטה לסלון דרך המטבח ובחזרה, והתצפית היחידה הייתה מהמרפסת לרחוב (כי התמזל מזלנו שבכלל יש לנו אחת כזו). ולכן להוציא שוב את סנדלי השורש ולאמץ את השרירים, לראות צמחים וחיות ונופים, לנשום אוויר הרים, זה כל מה שאנחנו צריכים בשביל להיות מאושרים.
סיכום הטיול בנקודות:
- Halls Gap – העיירה המרכזית בשמורה, יש פה Tourist information, חנויות, מסעדות גלידריה ומקומות לינה.
- Venus Baths – מסלול מעגלי קצר ונעים, מתאים למשפחות. בסיום מגיעים לאזור של בריכות ומפלונים קטנים בין סלעים אדומים ואפשר להתרחץ.
- Reed lookout/The Balconies – תצפית מהממת על העמק שבמרכז השמורה.
- Boreang Campground – איפה שישנו בלילה הראשון, צריך להזמין מראש חלקה דרך האתר של Victoria parks, החלקה מאוד מרווחת ונעימה, דשא שולחן פיקניק ואזור למדורה. במתחם יש שירותי שטח כאלה.
- Mackenzie Falls – תצפית והליכה קצרצרה (אבל תלולה) למפלים המרשימים.
- Hollow Mt – מסלול שנמצא בצפון השמורה (נסיעה של כ45 דק מהאלס גאפ (טיפוס אתגרי לפסגה, לא מאוד קשה אבל גם לא קל, לא בהכרח מתאים לילדים.
- Gulgurn Manja Shelter – יוצאים מהחניה של הHollow Mt להליכה קצרה ומגיעים לסלע מגודר עליו אפשר לראות ציורי קיר אבוריג’יניים בני עשרות אלפי שנים.
- Pinnacle – ה-תצפית של הפארק! אם אתם צריכים לבחור לעשות משהו אחד, כדאי שזה יהיה זה. יש מספר דרכים להגיע לכאן:
- דרך Sundial Carpark – המסלול שאנחנו לקחנו, הדרך הקלה ביותר להגיע. מסלול של 2.1 ק”מ שלוקח בין 40 דק לשעה בהתאם להרכב המשלחת. בכל זאת מדובר בעלייה ולכן המסלול מוגדר ברמת קושי בינונית.
- דרך Wonderland Carpark – מסלול באורך דומה של 2.1 ק”מ אך בדרגת קושי גבוהה יותר וכולל טיפוס.
- מסלול מעגלי בן 9 ק”מ שיוצא מהעיירה Halls Gap ועובר דרך Venus Baths ומתחבר בסופו של דבר לעלייה מWonderland Carpark. אחלה אופציה לטיול יום!
- Dunkeld Studio Accomodation – כשהגענו הסתבר לנו שזה בעצם שייך לRoyal Mail Hotel שנמצא מעבר לכביש, מעין מחלקת התיירים של מלון הבוטיק. חדר מקסים, גדול ומרווח, מצעים נקיים, מקלחת מפנקת, מכונת קפה – שווה! לילה בסופ”ש עלה לנו $150.
- Parker Street Project – המסעדה שאכלנו בה, נמצאת במלון Royal Mail Hotel. מסעדת שף מיוחדת, מנות שמבוססות על ירקות עם טעמים מיוחדים. ארוחה של 3 מנות פתיחה, 2 מנות ראשונות, 2 עיקריות ו4 כוסות יין עלתה לנו $197, סביר ביותר בהתאם למה שמקבלים!
- Koopmans Dunkeld – בית הקפה מקסים שנמצא במתחם שהיה פעם מוסך וכיום הוא גלריה לאמנות. הם מגישים קפה של St Ali מאפים שנאפים במקום וארוחות בוקר מוקפדות. אני אכלתי מנה של מקושקשת צ’ילי עם גבינת מרדית’ – המבינים יבינו שזה אומר הרבה
- Picaninny – מסלול קל לתצפית יפייפיה על האזור הדרומי בשמורה, מתאים לגמרי למשפחות
יש עוד המווווון מה לעשות באזור, האתר שלהם מאוד מקיף ומציע מידע על שלל הטיולים, תצפיות, אטרקציות, מקומות לינה מסעדות באזור ועוד.
