החיפוש מביא איתו הזדמנות טובה לבחון את הגבולות שלנו, כמה אנחנו מוכנים להתגמש, כמה אנחנו מוכנים למתוח את הגבול של אזור הנוחות. מדהים איך מהר מוצאים דברים להיאחז בהם- אחד בשנייה, החדר בהוסטל שכבר הפך למוכר, השכונה הקרובה וההליכה לסופר. היציאה מאזור הנוחות היא לא חד פעמית, כי בכל רגע נתון אנחנו יוצרים לעצמנו אזור נוחות חדש שגם אותו כדאי לאתגר. ואז עולה השאלה איפה עובר הגבול שלנו? מעבר לאוסטרליה זה דבר אחד ולגור עם שותפים זה דבר אחר. שאלה שנשארת פתוחה נכון לרגע זה.

זוכרים את המשחק הזה כשהיינו ילדים שצריך לעצום עיניים וליפול אחורה ולסמוך על החברה הכי טובה שתתפוס אותך? אז אני עכשיו בשלב שבו העיניים כבר עצומות אבל עדיין לא סומכת, ומרגישה צורך לוודא “אבל את תתפסי אותי נכון?”