אחרי מסע של 24 שעות בדרכין שכלל בונדינג עם הודית שישבה לידנו (וקצת פלשה למרחב של אלדד..), סרטים גורעים וקצת שינה נחתנו במלבורן.
הגענו מוקדם בבוקר לזריחה יפיפייה וקיבל אותנו מזג אוויר מושלם: חמים ובלי רוח (דבר שנלמד להעריך בהמשך…). הגענו להוסטל הרבה לפני שעת הצ’ק-אין אז יצאנו להסתובב להכיר את השכונה ולהתחיל לקדם מנהלות.
התיישבנו לקפה-יקר-מידי של בוקר בבית קפה שיקי עם פלייליסט מעולה, מפוצצים באנרגיות ומוטיבציה לקראת המסע שרק התחיל.
האנרגיות הטובות ממשיכות כשאנחנו מגיעים ל-wait for it- סניף הבנק לפתוח חשבון. כן, מה ששמעתם, אפילו הבנק פה מגניב. בנקאי עם זקן ג’ינג’י והיפסטרי בשם סם עוזר לנו למלא את כל מה שצריך (2 חתימות, זהו) וממשיך לתת לנו כל מיני המלצות בלי שום סימן כאילו הוא ממהר לאנשהו עם תחילת יום העבודה.
הוסטל לייף
מחירי הAirbnb היו מאוד יקרים ובשביל הניסיון לחסוך קצת עד שנסתדר הזמנו חדר בהוסטל ל11 הלילות הראשונים. עם ההגעה להוסטל קיבלנו פלאשבק רציני לטיול בדרום אמריקה. כשהחיים רצים לא שמים לב, אבל עם השהות פה פתאום מרגישים את מרחק הזמן שעבר מהטיול. פעם הוסטל כזה היה נראה לנו כמו ארמון והיום, well, כמו הוסטל. אמנם החדר פרטי אך המטבח משותף והשירותים-מקלחות כלליים. רצינו לצאת מהקומפורט זון, לא?
האמת שככל שהימים עוברים אנחנו מרגישים פה יותר ויותר בנוח. רוב הזמן נקי והאווירה שקטה ורגועה. ההתקדמות הטכנולוגית מורגשת ואנשים מבלים בעיקר עם עצמם או בטלפון/מחשב ולא כלכך אחד עם השני (או שאנחנו בעיקר עם עצמנו ולא כלכך שמים לב?).
טוריסט לייף
אנחנו מרשים לעצמנו להרגיש כמו תיירים ולקחת את הזמן להתאקלם. הג’ט לג משפיע וכמעט כל יום אנחנו מתעוררים לפנות בוקר ומתפנקים על שנ”צ.
המזג אוויר משתנה באופן קיצוני- יום אחד חם מאוד, למחרת גשם, אחר כך רוח מטורפת ושוב חום. אנחנו מנצלים את הזמנים היפים להסתובב ולגלות מקומות חדשים ובשאר הזמן נחים. עשינו את הסיור החינמי בסיינט קילדה (השכונה/פרבר שאנחנו ישנים בו) שהיה חמוד, כבר היינו ביותר טובים.
כל אחד מאיתנו מושפע מלחצים אחרים- אם זה הכלכלי, סה”כ יקר פה ואנחנו לא יודעים מתי נתחיל להרוויח וכמה נכניס, ואם זאת חרדה קיומית- איך נמצא דירה, מתי נתמקם ונרגיש בנוח? אנחנו מנסים לאזן ולהרגיע אחת את השני ואחד את השניה.
אחד היתרונות (בעיניי) במעבר הזה היא היכולת לראות את הדברים בעיניים חדשות. פתאום יותר ברור כמה היה לנו קל ונוח כשגרנו 4 שנים באותה הדירה, בעיר שהייתה לנו בית. הליכה לסופר שהייתה פעולה כמעט אוטומטית פתאום נעשית קצת יותר מורכבת- מוצרים חדשים, השוואת מחירים (ירקות זה יקררר) ושבירה של הרגלים. זה אמנם קשה, אבל גם מרענן.
אנחנו מבינים שכדי להסתדר נצטרך, שוב, לצאת מאזור הנוחות של עצמנו ולהתחיל ליצור קשר עם אנשים. שנינו לא מצטיינים בזה אז כנראה שזה טוב, אין ברירה ונצטרך לצלוח את האתגר הזה.